וסילי מקרוביץ 'שוקשין (1929 - 1974) סחף את שמי התרבות הרוסית כמטאור. עוד בשנת 1958 הוא היה סטודנט לא ידוע של VGIK, ורק כעבור 15 שנה ספריו פורסמו במיליוני עותקים, והשחקנים המפורסמים ביותר ניסו לשחק בסרטיו.
בספרי עיון, כאשר מפרט את המקצועות של וסילי שוקשין, הקולנוע כמעט תמיד מונח מלכתחילה, משום שגם הכרת הקהל וגם הפרסים העיקריים זכו אליו בדיוק על משחק ובימוי. אבל שוקשין עצמו החשיב את עצמו בעיקר כסופר. גם בתקופות הביקוש הגבוה ביותר שלו לקולנוע, כאשר במהלך הפסקה במהלך צילומי סרט אחד, היה עליו לטוס לסט הצילומים של סרט אחר, הוא חלם לעזוב את מולדתו סרוסטקי למשך שנה ולעסוק בלעדית בכתיבה.
למרבה הצער, הוא מעולם לא התחיל לעבוד בבדידות. בריאות, אלכוהול, שהתערערו בילדות ובגיל ההתבגרות, ובעיקר לוח הזמנים הקשה ביותר לא איפשר לכישרונות של שוקשין לחשוף את עצמם באופן מלא. אבל גם ב -45 השנים שקיבלו הוא הצליח לעשות הרבה.
- בשנת 1929 נולד הבכור במשפחתם של מקאר ומריה שוקשין, שקיבלה את השם וסילי. המשפחה גרה בכפר הגדול באלטאי סרוסטקי. אביו הודחק בשנות השלושים הקשות. לאחר המלחמה, האם התוודתה בפני וסילי שהיא יודעת מי השמיץ את בעלה, אך מעולם לא מסרה את שם הנבלה.
- גיל ההתבגרות של וסילי נפל על שנות המלחמה. כמובן שהמלחמה לא הגיעה לאלטאי, אך היה צורך לרעוב וללגום עבודה קשה. הסופר מדבר ברהיטות בסיפוריו. באחת מהן ילדים נרדמים ליד השולחן גם ברגע שאמם בישלה סוג של כופתאות - מעדן חסר תקדים.
- שוקשין, בינתיים, היה נער קשה. מאבקים, חוליגניזם, טריקים אינסופיים וכל זה על רקע תשוקה מחריפה לצדק, אפילו לגילו. שכבו העלב אותו - וסילי ריגל את חזירו והפיל את עיני החזיר בקלע. איך עמיתים קיבלו את זה, ואין מה להגיד.
- וסילי אהב מאוד לקרוא, וקרא בשקיקה את כל מה שהיה בהישג יד, למשל, את החוברות של האקדמאי ליסנקו. עם זאת, זה לא השפיע על ביצועיו בבית הספר בשום צורה שהיא. הוא סיים את בית הספר השבע-שנתי בקושי רב.
- במשך שנה וחצי למד הבחור בבית הספר הטכני לרכב, אותו עזב מסיבה לא ידועה. זה ידוע רק שאמו הייתה נסערת מאוד, ותושבי הכפר השתכנעו בחוסר התוחלת של "חסר אב" - עד אז ההלוויה הגיעה לאביו החורג.
- בשנת 1946 שוב שוקשין עזב את כפר הולדתו. כאן מתגלה פער בלתי מובן אך מעניין בביוגרפיה שלו. ידוע שבשנת 1947 הוא קיבל עבודה בקלוגה. מה עשה וסילי למעלה משנה ואיך הוא נסחף מסיביר לקלוגה? כמה ביוגרפים מאמינים כי שוקשין יצר קשר עם חבורת הגנבים ועזב אותה בקושי רב, וכל הסיפור הפך לחומר עבור "קלינה קרסנאיה". איגור חוצייב, שאביו מרלן צילם את הסרט "שני פיודורים" עם שוקשין בתפקיד הראשי, נזכר שראה קעקוע בצורת סכין פינית על זרועו של "הדוד ואסיה". לאחר מכן הוריד שוקשין את הקעקוע הזה.
- אחרי קלוגה, שם עבד בתור הנדסאי באתר בנייה, נסע וסילי לוולדימיר. הוא עבד כמכונאי רכב - ובכל זאת הצליח להשיג מעט ידע בבית הספר הטכני. הוא עבד, ככל הנראה, טוב, שכן משרד הגיוס הצבאי שלח אותו לבית הספר לתעופה. אבל בדרך הבחור איבד את כל המסמכים. זו הייתה בושה לחזור, ושוקשין החל במעגל נדודים חדש.
- בעיר בוטובו שבאזור מוסקבה עבד שוקשין כחניך צייר. פעם בסוף שבוע הוא נסע למוסקבה ושם נתקל בטעות בבמאי הקולנוע איוון פירייב. כשהכיר בזכות נאומו את בן ארצו, גרר אותו פירייב לביתו לשתות תה. מוקדם יותר, בערים, וסילי התמודד עם תוקפנות גלויה רק נגד "חקלאים קולקטיביים", אך כאן הבמאי המפורסם מזמין אותו לביתו, וכוכבת קולנוע אחרת מרינה לדינינה מוזגת תה. הפגישה, כמובן, שקעה בנשמתו של שוקשין, מכיוון שהוא כתב סיפורים כבר זמן מה ורצה להיות אמן.
- כמו בחורים רבים באותם שנים, גם הצבא, במקרה שלו, שירות חיל הים עזר לשוקשין להתיישב. איש הצ'רנומורט קיבל את המומחיות של מפעיל רדיו-טלגרף והתכונן היטב לבחינות לקורס בן עשר השנים. כיב הקיבה הפך לתשלום. בגללה שוחרר וסילי, בגללה הוא נאלץ ללכת לבית החולים עד סוף ימיו.
- בשובו לכפר הולדתו, וסילי קיבל עבודה בבית ספר ערב וכמעט מיד הפך למנהל שלה. שוקשין היה במצב טוב מאוד, חומריו פורסמו בעיתון האזורי, מורים התקבלו כמועמדים לחברי המפלגה.
עם צוות בית הספר
- שוקשין סידר תפנית חדה חדשה בחייו בשנת 1954, כשיצא למוסקבה כדי להיכנס למכון הספרותי. הוא לא ידע שכדי להתקבל לסופר צריך לפרסם עבודות או לשלוח את עבודותיו למכון מראש כדי לעבור תחרות יצירתית. לפיכך, הם לא קיבלו את מסמכיו.
עלמה נכשלה
- לאחר שקיבל תפנית מהשער במכון הספרותי, החליט שוקשין לנסות את מזלו ב- VGIK. שם, ככל הנראה, גם הוא היה נתקל בכישלון, אלמלא מסנן הבחירה הנוסף בצורת חיבור. שוקשין כתב את זה טוב מאוד, ואז מצא חן בעיניו של מיכאיל רום, ונרשם למכון במחלקת הבימוי.
בניין VGIK. שוקשין - יושב
- ב- VGIK, הבחור הסיבירי למד אצל במאים ושחקנים מפורסמים רבים בעתיד. אלכסנדר מיטה נזכר ששוקשין אפילו לא ידע שיש מקצוע של במאי. לדעתו, היה מספיק תקשורת בין השחקנים לצורך ההפקה.
- ברגע שראה את שוקשין, שעדיין לא היה מוכר לו, בטיול באודסה, החליט מרלן חוצייב שהשחקן יתאים לו לתפקיד הראשי בסרט "שני פיודורים". הבמאי אפילו היה צריך להילחם קצת עם עמיתיו, אבל שוקשין כיכב ב"פדורי ", ובהצלחה רבה.
בסרט "שני פיודורים"
- בבכורה של "שתי פדורוב" המבצע של התפקיד הראשי לא יכול היה להשיג. לשוקשין הייתה חולשה ידועה באלכוהול, אך הפעם הוא גם עשה קטטה. חוצייב עצמו נאלץ לחלץ את השחקן מהמשטרה, וראש המחלקה לא רצה לשחרר את שוקשין זמן רב דווקא בגלל היותו שחקן. הייתי צריך להזמין שוטר לפרמיירה.
- באוגוסט 1958 הופיע סיפור הביכורים של V. Shukshin, שכותרתו "שניים על עגלה", מספר 15 של כתב העת Smena. לדברי שוקשין, הוא שלח את סיפוריו "במאוורר" סיפורים שונים למהדורות שונות, וכשחזרו, הוא פשוט שינה את כתובת העריכה על המעטפה.
- הסרט "מליבזי הודע" עמיתיו של שוקשין העריכו באופן חד משמעי. רבים לא אהבו שוואסילי שיחק תפקיד מרכזי בתזה שלו, היה במאי ותסריטאי. ובשנת 1961 הסרט היה פשוט. כולם מסביב חיפשו צורות פתרון חדשות, והנה סיפור ועדת המפלגה האזורית והקרב על הקציר ...
- למרות העובדה ששוקשין כבר היה שחקן מפורסם למדי, לא היה לו אישור שהייה במוסקבה עד סוף שנת 1962. הוא הצליח לרכוש דיור משלו בבירה רק בשנת 1965.
- בקיץ 1963 הפך שוקשין לסופר "אמיתי" - תחת הכותרת הכללית "תושבים כפריים" יצא לאור ספר שכלל את כל סיפוריו שפורסמו בעבר.
- הופעת הבכורה של שוקין בבמאי הייתה הסרט "בחור כזה חי". שוקשין כתב את התסריט על פי סיפוריו שלו. את התפקיד הראשי שיחק ליאוניד קורבליוב, איתו התיידד הבמאי על סט הסרט "כשהעצים היו גדולים". ואז שוקשין הפנה את תשומת הלב למפעיל ולרי גינזבורג.
- הסרט "בחור כזה חי" זכה בפרס פסטיבל כל האיחוד כקומדיה הטובה ביותר ובפרס פסטיבל ונציה כסרט הטוב ביותר לילדים. שני הפרסים הרגיזו את הבמאי לחלוטין - שוקשין לא ראה בסרטו קומדיה.
- הסרט "יש כזה בחור" התברר כראשון הבכורה יותר והסיבה הבאה. זו הייתה התמונה הסובייטית הראשונה שהחליטו להציג ולדון עם אנשים רגילים לפני ההשכרה. זה היה בוורונז ', ושוקשין היה הרבה יותר מודאג בפגישה זו מאשר לפני שהסרט הוצג לעמיתיו.
- בשנת 1965 יצאה לאור היצירה הספרותית הגדולה הראשונה של וסילי שוקשין - הרומן "הליובאבים". הספר ראה אור בהוצאת הספרים "הסופר הסובייטי". לפני כן התפרסם הרומן בשלושה גליונות של כתב העת "אורות סיביריים".
- בצילומי הפתיחה של הסרט "ספסלי תנור" תוכלו לראות נגן בלאלייקה וירטואוז. מדובר באדם אמיתי בשם פיודור טליצקי. הוא היה כל כך פופולרי בשטח אלטאי, שכדי להבטיח את הגעתו לחתונה נדחה יום החתונה. כמעט כל הסרט צולם במקומות הילידים של שוקשין באלטאי.
- במהלך הבכורה של קלינה האדומה, שוקשין עדיין היה בבית החולים עם אותו כיב קיבה. אבל הוא נכח בהקרנת הבכורה - בהסתר, בשמלת בית חולים שהוא הסתתר מאחורי עמוד. קלינה קרסנאיה, בנוסף לאהבה הגדולה של הקהל, קיבלה את הפרס הראשי של פסטיבל הקולנוע האיחוד.
- היחסים של שוקשין עם נשים היו מורכבים. הוא התחתן לראשונה בסרוסטקי, אך הזוג הטרי סירב לנסוע למוסקבה עם סיכויים לא ברורים ממש במשרד הרישום. וסילי, על מנת לרשום נישואים חדשים עם ויקטוריה סופרונובה, בתה של סופרת מפורסמת, זרק את הדרכון הישן וקיבל חדש, אך ללא סימן נישואין. גם הנישואים הללו היו קצרים, אך לפחות לוויקטוריה נולדה בת. נכון, זה קרה כשווסילי מקרוביץ 'כבר היה נשוי לשחקנית לידיה צ'אצ'ינה. זה קרה בשנת 1964. מעט מאוחר יותר באותה שנה פרץ הרומנטיקה של שוקשין עם לידיה פדוסייבה - הם כיכבו באותו סרט. במשך זמן מה שוקשין התגורר כאילו בשני בתים, אבל אז הוא עדיין נסע לפדוסייבה. נולדו להם שתי בנות, שלימים הפכו לשחקניות.
עם לידיה פדוסייבה-שוקשינה ובנות
- וסילי שוקשין נפטר מהתקף לב ב -2 באוקטובר 1974. הוא היה על הסט של הסרט "הם נלחמו על מולדת", חלק מצוות הסרט התגורר על סירת נהר. שוקשין וחברו ג'ורג'י בורקוב - בקתותיהם היו בקרבת מקום - הלכו לישון מוקדם לילה קודם. בלילה שוקשין התעורר והעיר את בורקוב - ליבו כאב. מבין התרופות, למעט טיפות של validol וזלנין, לא היה שום דבר על הספינה. נראה ששוקשין נרדם, ולמחרת בבוקר מצא אותו בורקוב מת.
- לאחר מותו של שוקשין הגיעו 160,000 מכתבי תנחומים מקוראי עיתונים ומגזינים. יותר מ 100 שירים על מותו של וסילי מקרוביץ 'התפרסמו.
- אלפי אנשים השתתפו בהלווייתו של הסופר, הבמאי והשחקן המצטיין ב- 6 באוקטובר. רבים הביאו זרדים של ויברנום אדום, שלא רק כיסה את הקבר לחלוטין, אלא גם התרומם בגבעה עליו.
- בשנת 1967 הוענק לשוקשין את מסדר הדגל האדום לעבודה. שנתיים לאחר מכן הוא קיבל את פרס המדינה של ה- RSFSR. שנתיים לאחר מכן הוענק לשוקשין פרס מדינת ברית המועצות. הוא קיבל את פרס לנין לאחר מותו